נחש החוש 

בס"ד

" ויאמר אלוקים אל הנחש כי עשית זאת ארור
אתה מכל הבהמה . . . ועפר תאכל כל ימי חייך "
(בראשית ג')


שני פירושים לעונש - "ועפר תאכל" - ושניהם נכונים:

א. כל מאכל אשר תאכל , לא משנה מהו , תרגיש טעם של עפר .

ב. גם כאשר תהיה במצב של חוסר אונים ולא תמצא מזונך , תוכל
להתקיים מין העפר ומכאן בעצם שתמיד תשרוד .


נשאלת השאלה הגדולה , איזה מין עונש הוא זה , המותיר דווקא
את הנחש היחיד מכל בעלי החיים, שלא יגווע למוות ברעב ולא יסבול
לעולם מחוסר מזון .

והתשובה מאירת עניים היא : כידוע , לכל בעלי החיים יש את דרכם
הייחודית לפנות לבורא העולם , ליוצרם, ולבקש ממנו את צרכם , אם ביללה
או קריאה אליו בשפתם . ואילו לנחש אמר הקדוש ברוך הוא במילים אחרות
" אני ואתה , נגמר הסיפור בינינו " , התקשורת נחסמה , יש לך כל שאתה צריך בשביל להסתדר ל ב ד .

עכשיו מובנת לכולנו הזכות שנפלה בחלקינו שאם לפעמים אנחנו נתקלים
בקושי , יגון , כאב או פרשת דרכים מסוימת , אנו יכולים לפנות לאבינו שבשמים , לספר , לבקש , לדבר ולהודות למלך העולם על שלא נתן לנו כל מבוקשינו ואז היינו צריכים להסתדר ל ב ד . . .